שמלת החג של טרויה

טְרוּיֶה נוֹלְדָה וְגָדְלָה בִּכְפָר קָטָן בְּאֶתְיוֹפְּיָה. כְּשֶׁהָיְתָה כְּבַת עֶשֶׂר, הִיא קִבְּלָה מֵהוֹרֶיהָ לִכְבוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה שִׂמְלָה חֲדָשָׁה, לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג וְיָפָה מְאוֹד. הוֹרֶיהָ הֵכִינוּ אֶת הַשִּׂמְלָהִ במְיֻחָד עֲבוּרָהּ: אִמָּהּ טָוְתָה אֶת הַחוּטִים מִפַּקְעוֹת כֻּתְנָה, וְאָבִיהָ אָרַג מֵהַחוּטִים בַּד רַךְ וְנָעִים. אַחַר כָּךְ גָּזְרָה אִמָּהּ אֶת הַבַּד, תָּפְרָה מִמֶּנּוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וְקִשְּׁטָה אוֹתָהּ בְּרִקְמָה צִבְעוֹנִית וּמַרְהִיבָה.

כך מתחיל הסיפור על הילדה טרויה ושמלת החג שלה, המבוסס על זיכרונותיה של המחברת. דרך עיניה של טרויה הקטנה והשובבה נחשף הקורא אל התרבות ואל מנהגי הקהילה היהודית בכפר באתיופיה, אל החיים במקום ואל חג הסגד החשוב ומנהגיו, משמעותו ומקום חגיגתו.